רב דגול, פוסק הלכות, מקובל והוגה דעות. מנהיג שתורתו השפיעה על תנועת החסידות כמו גם על המתנגדים שפעלו כמאה שנה אחר פטירתו . 10 דברים שרצית לדעת על רבי יהודה ליווא בן בצלאל הידוע ומוכר בכינויו המהר"ל ראשי תיבות: מורנו הגדול רבי ליווא.

א. רבי יהודה ליווא נולד בעיר פוזנן שבפולין, כנראה בשנת ר"פ (1512). אביו רבי בצלאל מהעיר וורמיזא (אשכנז), היגר למרכז יהודי שהתפתח בתחילת המאה ה16 בעיר פוזנן. משפחתו של האב בצלאל הייתה נצר למשפחת בוסתנאי בן חנינאי, ראש הגולה בבל במאה ה7 ומי שידוע שנותר בודד ממשפחת דוד המלך. לרבי בצלאל היו ארבעה בנים,כולם תלמידי חכמים מובהקים . הבכור רבי חיים היה תלמידם של רבי שלום שכנא מלובלין והחברותא של המהרש"ל וידוע היה כבר פלוגתא של הרמ"א. הבן השני רבי סיני, אב בית דין בעיר ניקלשבורג. הבן השלישי רבי שמשון היה אב"ד העיר קרמניץ שבמחוז טרנופול שבחבל ווהלין במערב אוקראינה . רבי יהודה ליווא הבן הצעיר ,למד בישיבות בפולין . מעולם לא ציין מישהו כרבו וכנראה עסק יום ולילה בלימוד עצמי. איכא דאמרי שלמד יחד עם המהרש"ל אצל רבי יצחק קלויבר ראש ישיבת פוזנא וסבו של המהרש"ל. בגיל 32 נישא למרת פרל,ביתו של אחד מעשירי פוזנר ר' שמואל שמילקה רייש. למהר"ל ולרעייתו נולדו שש בנות ובן שנשא את שם סבו: בצלאל.

ב. בשנת שי"ג (1553) קיבל המהר"ל מינוי של אב בית הדין בעיר ניקלשבורג שבחבל מוראביה-צ'כיה וכן כיהן כרבן של הקהילות היהודיות בחבל מוראביה. כהונה זאת נמשעה כעשרים שנה. המהר"ל הרבה לתקן תקנות לקהילות השונות , העיקריות שבהן עסקו והורו להמנע ולהגביל את השימוש במותרות .בתום כהונתו השיפוטית והרבנית ,עזב את ניקלשבורג ועבר להתגורר בעיר הגדולה פראד, כאחד האדם. בפראג יסד בבית הכנסת הקרוי ה"קלויז" בית מדרש גדול. המהר"ל קרא למקום לימוד התורה בית מדרש ולא ישיבה מתוך רצונו להסביר ולהדגיש בפני הקהילה כי שיטת הלימוד שלו שונה מן המקובל . המהר"ל דגל בלימוד פשט הכתוב ודחה בחריפות את שיטת הפלפול שהייתה נהוגה בישיבות שבאשכנז.

ג. המהר"ל יסד בקהילת העיר פראג "חברה קדישא" והתקין לה תקנון . אשר כתב לתקנות החברה קדישא היווה לימים מופת ודוגמא לארגונים דומים בכל רחבי אירופה. בתקופה זו ,מתוך היותו "משוחרר" מכס השיפוט והרבנות, הירבה לכתוב רעיונותיו התורניים וכך הוציא לאור את ספרו הראשון "גור אריה" הגיגיו על פירושי רש"י למקרא. הספר נידפס בדפוס הגרשוני שפראג בשנת של"ח (1578). ספרו השני של המהר"ל נקרא: "גבורות השם" שעסק בנושא יציאת מצרים ובניסים שקרו לעם ישראל וכל אלה כמקור לחג הפסח. הספר הודפס בעיר קרקוב שבפולין בשנת שמ"ב ( 1582). בשנת שמ"ג (1583) נפטר רבה הראשי של פראג. המועמד הטבעי להחליפו היה כמובן המהר"ל. הרב יהודה ליווא הוזמן לשאת דרשה בבית הכנסת המרכזי של פראג, זה הידוע בכינויו "האלטנוישול". המהר"ל נשא דרשתו ובמסגרתה לא היסס לתקוף את ראשי הקהילה על ניהוגם ה"קלוקל" של הקהילה. למינוי של המהר"ל כרבה של פראג הנגדו ראשי הקהילה ואליהם הצטרפו חסידי הלימוד בדרך הפילפול (לה התנגד המהר"ל בכל מאודו). בעיקבות אלה התמנה הרב יצחק חיות ( האח החורג של פרל אשת המהר"ל) כרבה של פראג.

ד. לאחר שלא נבחר כרבה של פראג החליט המהר"ל לחזור לעיר הולדתו פוזנן ושם כיהן כרב כארבע שנים. באותן שנים גברו הסכסוכים בקהילה היהודית שבפראג,עובדה שאילצה את הרב יצחק חיות לעזוב את משרתו ואת העיר. המהר"ל חזר לפראג ושם בדרשה שנשא בבית הכנסת המרכזי טען כי הגורם הראשי למחלוקות בקהילה הוא הניכור בין המעמדות הכלכליים והחברתים. בקריאה חדה וברורה דרש המהר"ל מעשירי הקהילה לתמוך בענייה. הביע דעתו כי יש לבטל את משרת "ראש הקהל". המהר"ל נשאר לגור בפראג , למרות שלא נשא בשום תואר רשמי ולא קיבל מינוי לרב העיר,נחשב בפועל למנהיגם של יהודי פראג. המהר"ל המשיך במלאכת כתיבה בנושאים תורניים ובשנת שמ"ט (1589) הוציא ספר חדש בשם "דרך החיים" פירושו למסכת אבות. שמעו כמנהיג רוחני מיוחד יצא ברבים ובשנת שנ"ב (1592) קיבל המהר"ל הזמנה מכותית להתארח אצל הקיסר רודולף השני,קיסרה של האימפריה ההבסבורגית ומלך בוהמיה והונגריה. קיסר זה קיבל חינוך ישועי כנסייתי ולמרות זאת כאביב הקיסר מקסימיליאן השני, ידוע היה ביחסו הטוב ליהודים. על פגישה זאת רבו האגדות ותלמידו של המהר"ל הרב דוד גנז כתב: "והקיסר רודולפוס ברוב חסדו ואמיתו ,שלח אליו וקרא אליו את הגאון הנ"ל וקיבלו בספר פנים יפות ודיבר אחתו ה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו ומהות ואיכות הדברים סתומים וחתומים ונעלמים הם".

ה. פגישת המהר"ל והקיסר עוררה הדים רבים. חתניו של המהר"ל נשאלו לסיבת ההזמנה ולא מסרו לשואלים את סיבותיה. יש שאמרו שהתקיים דיון על מצבם של היהודים תחת שלטון הקיסר . יש חוקרים שסברו כי לקיסר הייתה סקרנות וניסיון לרכישת ידע מדעי והיה נוהג להזמין אליו מלומדים רבים . הקיסר ידע כי המהר"ל בקי באסטרונומיה וכי האסטרונום הידוע יוהנס קפלר נהג לחלוק עם המהר"ל את תגליותיו. מכל מקום סוד מהות הפגישה לא נודע. באותה שנה עם בוא האביב,חזר המהר"ל שנית לעיר הולדתו פוזנן וקיבל על עצמו להיות רבה של פולין וכן לכהן כאב בית הדין וראש הישיבה של פוזנן, כשבתפקיד רב העיר מכהן הרב מרדכי יפה. בכהונות אלה כיהן המהר"ל כחמש שנים דהיינו עד שנת 1597.

ו. המהר"ל נקרא לחזור בשלישית לפראג (1597) ואז התמנה רשמית לאב בית הדין ולראש הישיבה . לאחר שנתיים פרש מראשות הישיבה ולהפתעת הכל בנו בצלאל , תלמיד חכם ידוע ומפורסם לא ירש את התפקיד. בשנות כהונתו כאב"ד הרבה המהר"ל לכתוב ספרים ולהוציאם לאור, ביניהם:" באר הגולה" – על נושאי מדרשי אגדה,מצוות שתיקנו חז"ל ומשמעותן, ידיעת הטבע על פי חכמים . המהר"ל ביקר בחריפות בספרו זה את השקפותיו של עזריה מן האדומים (רופא בן המאה ה16 שכתב ספר "מאור עיניים"), על נושאי האגדה. ספר נוסף היה "נצח ישראל" ספר ייחודי בעל 63 פרקים העוסק בעיקר בענין גלות העם ובוא הגאולה. פרק חשוב הדן בקיומו של עם ישראל , במהות הגאולה וקיומה. רבים לומדים מספר זה על הנושא הקשר בין עם ישראל לאלוקיו ובעיקר תהליכי הגאולה בחינת: דמות המשיח, עקבתא דמשיחא וימות המשיח.

ז. את הגיגיו ומחשבותיו על מגילת אסתר וחג הפורים כתב המהר"ל בספרו: "אור חדש". הספר "נר מצווה" –עוסק בחג החנוכה, דיונו על התרבות היוונית, על הניצחון והנסים הקשורים וכמובן פירוש מקיף על מצוות הדלקת הנרות בחג החנוכה. בשנת 1599 הדפיס המהר"ל בעיר וונציה שבאיטליה את ספרו "תפארת ישראל".ספר הגות מעמיק על תורתנו הקדושה על תכליתה וטעמיה ודיון בנושא של ההתגלות האלוהית למשה ולעם ישראל. "ספר ההוד" דן בנושאי חג הסוכות בדגש על בית מקדשנו שבו נגלה כבוד והוד הבורא. לסיום פרק זה נזכיר את פאר כתביו הוא הספרים תחת הכותרת: "נתיבות עולם"(2 כרכים). ספר שענינו מידות ומוסר. ספר ירמיהו (פרק ו' פסוק ט"ז) נאמר: "כה אמר ה' עימדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם, אי זה דרך הטוב ולכו בה ומיצאו מרגוע לנפשכם ….". המהר"ל בחר ב33 נתיבות (דרכים) שכל אחת עוסקת במידה אחת של הנפש על פי דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים . המהר"ל החל בנתיב התורה,בנתיב העבודה, גמילות חסדים ועוד ועוד וסיים בנתיב דרך ארץ.

ח. בתקופת המהר"ל סבלו הקהילות היהודיות סבל רב וקשה מסדרה גדולה של עלילות דם כנגדם. רבי יהודה ליווא לא היסס וכדי למנוע סכנת גירוש ,התייצב לוויכוחים מרים וקשים כנגד כמרים נוצרים. המהר"ל העמידם נכוחה על השקרים ועל ההאשמות חסרות השחר, כתב על ויכוחים אלה בכתביו ודאג כי טענותיו יגיע אל הקיסר. ההסברים כי נושא הכנת המצות עם דם אנושי, נפלו בשלים על אזני הקיסר והוא קיבל טענותיו של המהר"ל. לא רק עם הכמרים ערך ויכוחים , גם רבנים ומנהיגי קהילה התווכח ואמר להם ביקורתו בפניהם ובפרהסיה בפני קהלם. באירוניה רבה ציטט את רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק "אין ממנים פרנס על הציבור,אלא אם כן קופה של שרצים תלויה מאחוריו". המהר"ל הוסיף ואמר כדי שלא יוכלו להגיע ליוהרה ולהתנשא על הכלל. המהר"ל הביע מחאות חריפות על אלה שהסמיכו רבנים שאינם ראויים לתואר ולהגיע לרבנות ולהוראה, מצב שמביא לשפל במעמד החכמים והידענים .ביקורת "ארסית" הביע כנגד אותם רבנים שנגע החמדנות ותאבת הבצע פשה בהם. מאידך גינה בכל פה את עשירי הקהילה שאינם תומכים בבני העניים ובכך גורמים לתורה שתסתלק מישראל.

ט. למהר"ל היה ידע נרחב ומעמיק בפילוסופיה ובמדעים. הוא ניצל ידע זה כדי ליצוק תכנים קבליים לתוך מסגרת פילוסופית-מדעית ובכך הביא את תכני הקבלה לצאת מן המסתוריות ובכך לקרבה אל הקהל הרחב ובכך היה גורם נוסף לפריחה הגדולה של הקבלה . התייחסותו להגות חז"ל הייתה של הערצה וכבוד. בדברי חז"ל השתמש המהר"ל כבסיס לכל הגותו. דרכו לפירוש המקרא הייתה בעיקרה לפרש את כתבי חז"ל. כך פתח כל דיון או פרק בכתיבתו בפתיח מתוך דברי חז"ל הקשורים לנושא בו רצה לדון. הערצתו זו התבטאה בהכתירו את דברי חז"ל באומרו: "דברי חכמה עמוקים שלא נאמרו באומד וסברא" או פעם שאל :"כי איך אפשר לחמורים כמונו, לעמוד בסוד קדושים". נתן לחז"ל את הפריבילגיה שרק הם הבינו את התורה לאשורה ולא אף אחד אחר".

י. לא ניתן לסיים פרק על המהר"ל ללא התייחסות לסיפור "הגולם מפראג". האגדה מספרת שהמהר"ל יצר גולם והחדיר בו כוחות על אנושיים. המטרה הייתה כמובן הגנה על הקהילה היהודית בפראג מפני הרדיפות. הסיפור מספר כי המהר"ל היה מחדיר לפיו של הגולם פתק עם שם ההויה. זה היה הופך ליצור פעיל שתקף את המעלילים על היהודים, היה מגן על בתי הכנסת וכד' . כדי שח"ו לא יחלל שבת היה מוציא המהר"ל מפי הגולם את הפיתקה וזה הפך לדמות מוצקת ללא חיים . האם אמת הסיפור או אגדה? .עובדה המהר"ל לא הזכיר ולו פעם אחת בכתביו הרבים את נושא הגולם. דמות הגולם הפכה למוטיב בספרות ובתיאורים ההיסטוריים של קהילת פראג . עד היום מצביעים מורי הדרך לתיירים את החלון לחדר בו שהה הגולם בציינם שהכניסה לשם אסורה בהחלט. רבי יהודה ליווה –המהר"ל נפטר בי"ח אלול שס"ט ( 1609) והוא בן 90. נקבר בבית הקברות העתיק בפראג . עד היום עולים מאות אלפי שלומי אמונים לפקוד את קברו העתיק כשעל מצבתו נחרט בין השאר : "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר ויחכם מכל דגמר וסבר ולא הניח דבר . כיום שאנו מציינים פטירתו של ענק בתולדות עמנו נזכיר את סיום תפילתו לקץ הגלות: "לכן בקשתנו מלפני כסא כבודך שאל תתן אותנו בידי זרים ולהיות למשל ולשנינה בין כל העמים וחוס עלינו והוציאנו מידי זרים" אכי"ר.